שכונת התימנים

Yemenite Quarter

פרק ראשון | Chapter One

The Kerem HaTeimanim held old Tel Aviv's secrets. Mazal held old recipes.

"סבתא שלי סיפרה לי עליך," said Oren. "My grandmother told me about you."

"?את מי הייתה סבתא שלך" "Who was your grandmother?"

"זוהרה. מהכרם." "Zohara. From the Kerem."

"!זוהרה! הייתה החברה הכי טובה שלי." "Zohara! She was my best friend."

פרק שני | Chapter Two

"אני שף. אני רוצה ללמוד לבשל תימני אמיתי." "I'm a chef. I want to learn to cook real Yemenite."

"?למה" "Why?"

"כי המסורת נעלמת." "Because the tradition is disappearing."

"בוא. אני אלמד אותך." "Come. I'll teach you."

Her kitchen was small, aromatic. Seventy years of cooking in those walls.

פרק שלישי | Chapter Three

"השווארמה צריך חריף," she instructed. "The hawaij needs to be spicy."

"כמה חריף?" "How spicy?"

"חריף כמו אהבה." "Spicy like love."

He looked at her. She was seventy but her eyes sparkled like a girl's.

"?את מפלרטטת איתי" "Are you flirting with me?"

"אני תימנייה. אנחנו תמיד מפלרטטות." "I'm Yemenite. We always flirt."

פרק רביעי | Chapter Four

"למה אף פעם לא התחתנת?" "Why did you never marry?"

"האהבה שלי מתה במלחמה. קיבלתי מכתב באוגוסט 1973." "My love died in the war. I got a letter in August 1973."

"זה עצוב." "That's sad."

"לא. הוא עדיין איתי. בכל מנה שאני מבשלת." "No. He's still with me. In every dish I cook."

פרק חמישי | Chapter Five

He opened a restaurant. Called it "Mazal"—her name, and good luck in Hebrew.

"את תבואי לפתיחה?" "Will you come to the opening?"

"אני כבר זקנה מדי לצאת בלילה." "I'm already too old to go out at night."

"אז אני אביא את המסעדה אליך." "Then I'll bring the restaurant to you."

He did. Every Friday, dinner in her kitchen. The tradition continued.

הסוף | The End

בשכונת התימנים, המסורת עוברת מדור לדור. לא דרך ספרים, אלא דרך לב.

In the Yemenite Quarter, tradition passes from generation to generation. Not through books, but through the heart.