דמעות ביד ושם | Yad Vashem Tears
"A Holocaust museum guide and a German tourist find unlikely connection—and an even more unlikely love—at Israel's memorial to the six million."
דמעות ביד ושם
Yad Vashem Tears
פרק ראשון | Chapter One
Miri guided tourists through Yad Vashem every day.
The German woman was crying before the tour started.
"את בסדר?" "Are you okay?"
"סבא שלי היה נאצי," she said in broken Hebrew. "My grandfather was a Nazi."
פרק שני | Chapter Two
Her name was Hannah. Third generation. Carrying guilt she didn't create.
"?למה באת לישראל?" "Why did you come to Israel?"
"כי אני חייבת לראות." "Because I have to see."
"?לראות מה?" "See what?"
"את מה שהוא עשה. את מי שהם היו." "What he did. Who they were."
פרק שלישי | Chapter Three
After the tour, coffee.
"הסבא שלי היה באושוויץ," Miri said. "My grandfather was in Auschwitz."
"אני כל כך מצטערת." "I'm so sorry."
"את לא עשית כלום." "You didn't do anything."
"זה מרגיש כאילו כן." "It feels like I did."
פרק רביעי | Chapter Four
"זה לא הגיוני," Hannah said. "This doesn't make sense."
"?מה?" "What?"
"שאני מרגישה משהו כלפיך. אחרי הכל." "That I feel something for you. After everything."
"אולי דווקא זה מה שמגיע לנו." "Maybe that's exactly what we deserve."
"?ריפוי?" "Healing?"
"התחלה חדשה." "A new beginning."
פרק חמישי | Chapter Five
Hannah stayed in Israel. Learned Hebrew. Worked at Yad Vashem—in education.
"?אנשים שואלים אותך למה?" "Do people ask you why?"
"כל הזמן." "All the time."
"?ומה את עונה?" "And what do you answer?"
"שאהבה חזקה יותר מהיסטוריה." "That love is stronger than history."
הסוף | The End
ביד ושם, אנחנו זוכרים את המוות. אבל לפעמים, מתוך הזיכרון, צומחים חיים חדשים.
At Yad Vashem, we remember death. But sometimes, from memory, new life grows.