תפוז יפו

Jaffa Orange

פרק ראשון | Chapter One

The gallery in Jaffa showed controversial art. Lina's painting depicted two flags becoming one.

"זה פרובוקציה," said Noam, the owner. "This is provocation."

"זה אמנות." "It's art."

"אנשים יתעצבנו." "People will be upset."

"טוב. שיתעצבנו." "Good. Let them be upset."

פרק שני | Chapter Two

"?את ערביה" "You're Arab?"

"ערבייה ישראלית. מיפו. מהמשפחה הזאת ארבע מאות שנה." "Israeli Arab. From Jaffa. My family, four hundred years."

"אני מתנצל. לא התכוונתי—" "I apologize. I didn't mean—"

"מה? לשפוט אותי לפי השם שלי?" "What? To judge me by my name?"

The tension between them was electric. Not all of it was political.

פרק שלישי | Chapter Three

Opening night. The painting sold immediately.

"מזל טוב," he said, handing her champagne. "Congratulations."

"על מה? על זה שמכרתי לאספן עשיר?" "For what? For selling to a rich collector?"

"על זה שאמרת משהו חשוב." "For saying something important."

"אתה באמת מאמין בזה?" "Do you really believe that?"

"אני מאמין בך." "I believe in you."

פרק רביעי | Chapter Four

After the gallery closed. In the storage room, surrounded by canvases.

"אנחנו לא אמורים," she whispered. "We're not supposed to."

"מי אמר?" "Who says?"

"ההיסטוריה. הפוליטיקה. המשפחות שלנו." "History. Politics. Our families."

"?ומה הגוף שלך אומר" "And what does your body say?"

She kissed him instead of answering.

פרק חמישי | Chapter Five

They kept it secret. Met in her studio at night.

"?אנחנו עושים משהו לא בסדר" "Are we doing something wrong?"

"או משהו מאוד נכון." "Or something very right."

"אבא שלי יהרוג אותי." "My father will kill me."

"גם שלי." "Mine too."

"אז אנחנו שניים נגד כולם." "So it's us two against everyone."

"זה מספיק." "That's enough."

In Jaffa, where Jews and Arabs had lived together for centuries, they added another chapter to the complicated story.

הסוף | The End

ביפו, התפוזים מתוקים ומרים. כמו אהבה שחוצה גבולות.

In Jaffa, the oranges are sweet and bitter. Like love that crosses borders.