עוגן באשדוד
Ashdod Anchor
פרק ראשון | Chapter One
The port of Ashdod never slept. Neither did Chen, watching the ships.
"?את מחכה למישהו?" asked the sailor. "Are you waiting for someone?"
"לא. רק צופה." "No. Just watching."
"?למה?" "Why?"
"כי אני רוצה לראות לאן הספינות הולכות." "Because I want to see where the ships go."
פרק שני | Chapter Two
His name was Marco. Italian. His ship stayed a week.
"?את תמיד גרת פה?" "Did you always live here?"
"כל החיים. אבא שלי עובד בנמל." "My whole life. My father works in the port."
"?ולא רצית לצאת?" "And you never wanted to leave?"
"תמיד." "Always."
פרק שלישי | Chapter Three
They walked the port at night.
"באיטליה, הים כחול יותר," he said. "In Italy, the sea is bluer."
"אבל השמיים פה יותר גדולים." "But the sky here is bigger."
"?את מאמינה בזה?" "Do you believe that?"
"אני מאמינה שכל מקום מיוחד בדרך שלו." "I believe every place is special in its way."
פרק רביעי | Chapter Four
The ship was leaving tomorrow.
"!בואי איתי!" "Come with me!"
"!אני לא יכולה! המשפחה—" "I can't! My family—"
"?אז מה יקרה לנו?" "So what will happen to us?"
"אולי תחזור." "Maybe you'll come back."
"?ואם לא?" "And if not?"
"אז יהיה לי זיכרון יפה." "Then I'll have a beautiful memory."
פרק חמישי | Chapter Five
He came back. Not once—every month.
"?עד מתי ככה?" she asked after a year. "Until when like this?"
"עד שאמצא סיבה להישאר." "Until I find a reason to stay."
"?ומצאת?" "And did you find one?"
"כן. את." "Yes. You."
He got off the ship and never got back on.
הסוף | The End
באשדוד, ספינות באות והולכות. אבל לפעמים, מלח זורק עוגן ומגלה שהחוף הוא הבית האמיתי.
In Ashdod, ships come and go. But sometimes, a sailor drops anchor and discovers that the shore is the true home.